הביצים של סלבדור דאלי והירונימוס בוש

לבקוע את קליפת הביצה

השבוע מצאתי את עצמי שוב במוזיאון התיאטרון של דאלי בעיירה פיגרס (Figueres). הליכה במקום הזה מרגישה פחות כמו ביקור בגלריה ויותר כמו מסע ישיר אל מעמקי התת-מודע של סלבדור דאלי – הסוריאליסט הפרוידיאני האולטימטיבי. עוד לפני שדורכים בפנים, המראה החיצוני המטורף והבולט של המבנה מכין את הבמה ומקפיץ את הסקרנות לשיא. לכל מקום שמסתכלים: ביצים, ביצים, ביצים. המחשבה שלי טסה מיד אחורה, אל הביצים השבריריות שצייר הירונימוס בוש ביצירתו "גן התענוגות הארציים".

הביצים של הירונימוס בוש בפראדו מדריד

לסדוק את הקליפה המוסרית

ב"גן התענוגות הארציים" המרהיב של בוש, הביצה תופסת מקום מרכזי בפנל האמצעי. בוש משתמש בביצה כקליפה שבירה ועדינה שנועדה לחשוף את הפגיעות המוסרית של המין האנושי.

תסתכלו מקרוב על האופן שבו הוא מצייר את הקליפות החלולות והפריכות האלו. עבור בוש, הביצה מייצגת בדיוק את הקלות המדאיגה שבה בני אדם נכנעים לתשוקות מיניות ולתענוגות ארציים. צעד אחד לא נכון, רגע אחד של כניעה לפיתוי – ומחסום המוסר הדק והמגן הזה מתרסק לחלוטין.

ציר התשוקה

אבל הנה הברקה גאונית אמיתית: בוש מציב ביצה זעירה ממש במרכז הגיאומטרי של הפנל המרכזי. אם תמתחו קווי "X" ענקיים שיחברו את ארבעת קצוות הקנבס, הם יצטלבו בדיוק בנקודה הזו.

מהביצה המרכזית הזו בוקעת אל המציאות האנרגיה הגולמית והראשונית שמניעה את כל החיים על פני כדור הארץ. בוש מציב קבוצת נשים הרוחצות בבריכה קטנה, ומנווטות בעדינות מעגל פרוע וכאוטי של גברים הרוכבים על סוסים סביבן. הביצה יושבת ממש במרכז הריקוד הקוסמי הזה – הליבה המוחלטת שבה נולדים הדחף האנושי, המיניות ומחזור החיים.

Hieronymus Bosch, The Garden of Earthly Delights (Central Panel),
c. 1490–1510, oil on oak panels, 205.5 cm × 3849 cm (80.9 in × 151.5 in), Museo del Prado, Madrid.

כל הביצים בסל אחד

מאות שנים מאוחר יותר, סלבדור דאלי הצעיר יעביר שעות בשטוט במסדרונות מוזיאון הפראדו במדריד, מהופנט לחלוטין מיצירת המופת של בוש. הוא חקר את "גן התענוגות הארציים" שוב ושוב, אחוז דיבוק מהעובדה שבוש – שחי בכלל במאה ה-15 – חזה בצורה כלשהי את זיגמונד פרויד. הוא ראה בעבודתו של בוש מפת דרכים ישירה לתת-מודע, המונעת מאותם דחפים ראשוניים שפרויד פענח בפסיכולוגיה המודרנית.

אך בזמן שבוש ראה בביצה אזהרה שבירה מפני ריקבון מוסרי, דאלי לקח את אותו הסמל בדיוק וסובב אותו למשהו ייחודי משלו. עבור דאלי, הביצה הפכה לכלי הקיבול האולטימטיבי למטמורפוזה, לידה מחדש ובקיעה לתוך מציאות חדשה. לא היה מדובר בלהישבר תחת כובד החטא; אלא בלהיבקע מתוך הקליפה הקשה והמגוננת של התת-מודע כדי לאפשר לאמת עמוקה וסוריאליסטית יותר לצאת לחופשי.

ואם מתחשק לכם לגלות עוד…

  • לפתוח את המוח הסוריאליסטי: בתוך מוזיאון התיאטרון של דאלי החוויה הסוחפת הזו, הפתוחה למבקרים לאורך כל השנה במוזיאון התיאטרון של דאלי בפיגרס (Figueres), ספרד, מזמינה אתכם להיכנס אל תוך יצירת המופת האולטימטיבית של האמן. היא מציגה כיצד הפך סלבדור דאלי תיאטרון הרוס למונומנט מבוכי המוקדש לגאונות ולחלומות שלו.
  • מפלט על קו המים: הבית של דאלי בפורטליגאט (Portlligat)התערוכה האינטימית הזו, המקבלת מבקרים לאורך השנה במפרץ השקט של פורטליגאט שבקטלוניה, חושפת את המקלט האישי שבו דאלי חי ויצר במשך עשורים. היא מציעה הצצה נדירה לנופים הימיים שעיצבו באופן ישיר את החזון הסוריאליסטי האייקוני שלו.
  • גן התענוגות הארציים: העולם החזיוני של בוש יצירת המופת של הירונימוס בוש, המוצגת באופן קבוע במוזיאון הפראדו במדריד, מאתגרת את הצופים לפענח את היקום המורכב שלה, ומזמינה אותנו לחקור את הגבול הסוריאליסטי שבין אלגוריה מוסרית, דמיון פנטסטי ותשוקה אנושית.
  • יצירות המופת של דאלי במוזיאון ריינה סופיה תצוגה מרתקת זו, המוצגת באופן קבוע במוזיאון ריינה סופיה במדריד, מדגישה את תפקידו המרכזי של דאלי באוונגרד הספרדי, ובוחנת כיצד הטכניקה המדויקת שלו העניקה צורה לתת-מודע ועיצבה מחדש את האמנות החזותית של המאה ה-20.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *